וויסטן יו. אודן
אפיטף לרודן
שְׁלֵמוּת, סוּג שֶׁל, בָּזֶה הוּא שָׁאַף לִדְבֹּק,
וְהַפּוֹאֶטִיקָה שֶׁהִמְצִיא הָיְתָה בְּרוּרָה לְכֻלָּם;
כְּמוֹ כַף יָדוֹ הוּא הִכִּיר אִוֶּלֶת הָאָדָם
וְהִתְעַנְיֵן עַד מְאוֹד בְּצִיִּים וּבִצְבָאוֹת;
כְּשֶׁצָּחַק, סֶנָטוֹרִים מְכֻבָּדִים הִתְפָּרְצוּ בִּצְחוֹק
וּכְשֶׁבָּכָה, הַיְלָדִים הַקְּטַנִּים מֵתוּ בָּרְחוֹבוֹת.
ינואר 1939
אמילי דיקינסון
288
אֲנִי אֵינִי! – סְלִיחָה–
הֲגַם אַתָּה – אֵינְךָ?
וְאָנוּ כְּצֶמֶד בַּסּוֹף?
אַף מִלָּה! הֵם עֲלוּלִים לַחְשֹׂף – אַתָּה יוֹדֵעַ!
לִהְיוֹת מִישֶׁהוּ – מְשַׁעֲמֵם!
כַּמָּה נָדוֹשׁ – כְּמוֹ צְפַרְדֵּעַ –
לְקַרְקֵר אֶת שִׁמְךָ חֹדֶשׁ יוּנִי שָׁלֵם
לַבִּצָּה הַמַּעֲרִיצָה!